Daf 27a
סָבַר לַהּ כְּמַאן דַּאֲמַר לֹא יַאַסְפֶנּוּ דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן לֹא יַאַסְפֶנּוּ לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יַאַסְפֶנּוּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יַאַסְפֶנּוּ
Rachi (non traduit)
ורבי שמעון אומר כו'. וע''כ ליכא למימר דטעמא דר' יוסי משום דס''ל דשלא במקומו כמקומו דמי דאם כן אדמיפלגי באסיפה ליפלגי בכפרה ונימא רבי יוסי כיפר ור' שמעון לא כיפר אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי ואפ''ה לא יאספנו ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו ומשום הכי תנא פסול במתני':
לא נחלקו. הנך תנאי דבעינן למימר שרבי יוסי אומר לא יאספנו ואף על גב דלאו כמקומו דמי:
שלא יאספנו. לחזור וליתנו כמצותו דכיון דניתן במקומו אזדא ליה תורת זריקה מיניה:
הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה שלא כמצוותן. כגון במחשבה או בשמאל:
כמ''ד לא יאספנו. כיון דהגיע למזבח ואע''ג דשלא כהילכתו הוא קלטיה מזבח לאפוקי מתורת כפרה אחריתי:
סבר לה. תנא דמתניתין:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אִי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ לָאו כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי לֶיהֱוֵי כִּי נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וְיַאַסְפֶנּוּ
Rachi (non traduit)
ורבי יוחנן. כיון דלאו זריקה הוא כלל ניהוי כמי שנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו ואפי' ליכא דם הנפש אחרינא אמאי פסול יאסוף את זה מן המזבח ויחזור ויתננו במקומו בשלמא לשמואל ולריש לקיש כיון דזריקה היא לכפרה אידחי ליה מלאספו שהרי כיפר אלא לר' יוחנן יאספנו:
וְלִשְׁמוּאֵל מַאי אֵין בּוֹ כָּרֵת הָכִי קָאָמַר אִם נָתַן בְּמַחְשָׁבָה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת
Rachi (non traduit)
ולשמואל מאי אין בו כרת. דאיהו נמי מוקי לה בשתיקה:
הכי קאמר ואם נתן במחשבה. דחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת ואיצטריך לאשמועינן אע''ג דלענין כפרה כמקומו דמי מחשבת פיגול לא חיילא הואיל ולא שריא בשר באכילה אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי דכיון דאשמעינן תנא דידן פסול ומשום דשלא במקומו (הוא אלמא) לאו כמקומו דמי פשיטא דאם נתן במחשבה לא הויא מחשבה דהוי כאילו נתנו על הרצפה דלא קרבו כל מתיריו:
אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי אֵין בּוֹ כָּרֵת קַשְׁיָא
Rachi (non traduit)
אלא לרבי יוחנן. דמוקי בשתיקה והאי פסול משום דלא במקומו הוא פשיטא דאין בו כרת קשיא:
וְאִי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי הַאי פָּסוּל פִּיגּוּל הוּא
Rachi (non traduit)
האי פסול. בתמיה אמאי קרי ליה פסול להאי דחישב ליתן שלא במקומו למחר פיגול הוא שהרי חישב בשחיטה ע''מ לזרוק דמו למחר דהיא אכילת מזבח אלא לאו כמקומו דמי ולא חשיבא אכילה:
ואי שלא במקומו. דמזבח כמקומו דמי:
Tossefoth (non traduit)
ואי שלא במקומו כמקומו דמי כו'. תימה ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר וי''ל דהוה מצי למימר וליטעמיך והשתא ניחא הא דקאמר לקמן בסוף כל הפסולין (זבחים דף לו.) ר' יהודה לטעמיה דקאמר שלא במקומו כמקומו דמי ופירש שם בקונטרס דשמעינן ליה דהכא בברייתא דמוקמינן כוותיה בשמעתין ומנא ליה לקמן דר' יהודה סובר כן בעלמא דקאמר ר' יהודה לטעמיה אי ברייתא דשמעתין דלמא סוברת דלאו כמקומו דמי אלא דסמיך אהא דקתני לאלתר כשר א''כ על כרחין כמקומו דמי וסיפא דלמחר פסולה אתיא כרבי יהודה כמו מחשבת הינוח (ע''כ):
תְּנַן פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת בִּשְׁלָמָא לְרֵישׁ לָקִישׁ הַיְינוּ דְּקָתָנֵי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת
Rachi (non traduit)
בשלמא לריש לקיש. דאוקי מתני' כשנתן במחשבה איצטריך למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאע''ג דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו אינו פיגול וכדאמרן דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי שֶׁנָּתַן בִּשְׁתִיקָה וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ לָאו כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי וְהָא דְּאִיכָּא דַּם הַנֶּפֶשׁ הָא דְּלֵיכָּא דַּם הַנֶּפֶשׁ
Rachi (non traduit)
ורבי יוחנן אמר אידי ואידי. מתניתין דקתני פסול וליכא תקנתא ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא שנתן בשתיקה:
תְּנַן חִישֵּׁב לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לְמַטָּה עַד מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּחְשֶׁבֶת הִינּוּחַ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה כּוּ'
Rachi (non traduit)
תנן כו'. כל הנך תיובתא דאותבי' לשמואל מותבי' נמי לריש לקיש דהא כוותיה סבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי:
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְעוֹלָם פָּסוּל מַמָּשׁ וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי וְלָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁנָּתַן בִּשְׁתִיקָה כָּאן שֶׁנָּתַן בַּאֲמִירָה
Rachi (non traduit)
כאן שנתן בשתיקה. דרשא דקרא דמשמע בעלים נתכפרו כשנתן בשלא במקומו בשתיקה ומתני' דקתני פסול בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו ואשמעינן דפסול ואין בו כרת דמחשבת זריקה זו מחשבה הוא לפסול דכמקומו דמי ולא לפגל דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול:
ושלא במקומו. כשמואל סבירא ליה דכמקומו דמי לענין כפרה ולא להתיר באכילה כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם וגו' ולא קשיא אמתני':
לעולם פסול ממש. דלא תני תנא פסול אבשר לחודיה אי לא פריש בהדיא ומתני' פסול לגמרי קאמר שאף בעלים לא נתכפרו:
וריש לקיש אמר כו'. אמתניתין קאי ופליג אדשמואל:
Tossefoth (non traduit)
וריש לקיש אמר כו'. אע''ג דלריש לקיש צריכי לשנויי כדרבא ובפ''ק דמנחות (דף ה:) משמע דלא סבר ליה כוותיה בדבר הראוי לעבודה מ''מ באינך סבר ליה כוותיה שפיר:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּחְשֶׁבֶת הִינּוּחַ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה
Rachi (non traduit)
אמחשבת הינוח. דהא חשיב מיהא להניחו למחר:
ואליבא דר' יהודה. לקמן בפ' כל הפסולין (זבחים דף לה:) תנן להניח מדמו למחר כשר ור' יהודה פוסל:
אִי הָכִי אִיפְּסוֹלֵי נָמֵי לָא לִיפְּסֵל
Rachi (non traduit)
אי הכי. דלא הויא זריקה לענין מחשבה איפסולי נמי לא נפסול:
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא מְנָא לָךְ הָא דִּכְתִיב וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו פִּגּוּל יִהְיֶה מִי שֶׁפִּיגּוּלוֹ גָּרַם לוֹ יָצָא זֶה שֶׁאֵין פִּיגּוּלוֹ גָּרַם לוֹ אֶלָּא אִיסּוּר דָּבָר אַחֵר גָּרַם לוֹ
Rachi (non traduit)
מי שפיגולו גורם. שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא יצא בשר שנזרק הדם שלא במקומו דאיסור זריקה שלא במקומו גרם לו שלא יאכל הלכך אין חייבין על פיגולו כרת ונפקא לן מהכא דאי חישב בזריקה שלא במקומו ע''מ לאכול או להקטיר למחר לא הויא מחשבת זריקה לענין פיגול ומינה כי חישב בשחיטה ע''מ לעשות זריקה זו חוץ לזמנו לא הויא מחשבה בזריקה המפגלת:
פיגול יהיה. והנפש האוכלת וגו':
Tossefoth (non traduit)
אלא דבר אחר גרם לו. והקשה ה''ר חיים מידי דבר אחר כתיב כדאמר בבבא קמא (דף כה.) מי שקרויו גרם לו יצא זה שאין קרויו גרם לו אלא דבר אחר גרם לו ופריך מידי דבר אחר כתיב וי''ל דסמיך אקרא דלא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות אע''ג דצריכי תרוייהו מ''מ סברא הוא שדבר אחר יגרום לו [פיסול להפקיע מידי פיגול] כיון דאשכחן מחשבות שמוציאים זו את זו אי נמי קרא יתירא קדריש הכא והא דאמר פרק גיד הנשה (חולין קא.) מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא זה שגידו ובשרו אסור לא דמיא להכא:
יצא זה שאין פיגולו גרם לו. וא''ת אמאי איצטריך לקמן (זבחים דף כט:) לא יחשב לומר שמחשבות מוציאות זו מזו תיפוק ליה מהכא מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאין פיגולו גרם לו ועוד קשה לרבא דמסיק בסוף פ''ק דמנחות (דף יב.) לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיי''ל דאותן שירים אסורים באכילה דמהניא להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול ולאפוקי מידי מעילה וי''ל דהא דמיתסר באכילה אין מחמת מיעוט ההקטרה של קומץ הלכך לא ממעטי ליה מאם האכל יאכל מי שפיגולו גרם לו משמע דאי לא הוי המחשבה הוי הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר יצא זה שאין פיגולו גרם לו דאפי' לא הוי המחשבה לא הויא זריקה מעלייתא דהא לא שריא בשר באכילה וי''ל דמי שפיגולו גרם לו משמע באותה עבודה עצמה דאי לא הויא מחשבה הויא הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר באכילה יצא זה שנתן למטה למעלה שאין פיגולו גרם לו ואפילו לא הויא המחשבה לא הויא זה זריקה מעלייתא דהא לא שרייא בשר באכילה אבל אם שחט חטאת שלא לשמה או במחשבת חוץ למקומו והדם קיבל או זרק חוץ לזמנו סד''א ליהוי פיגול ובכרת דכיון דבאותה עבודה דפיגול ליכא מחשבה אחרת קמ''ל לא יחשב אי נמי אימא הני מילי כי נפסל תחלה לא הדר תו מיקבע בפיגול בעבודה שאחריה אבל כי נקבע בפיגול בעבודה אחת ובעבודה שניה שאחריה חשב שלא במקומו לא פקע שם כרת מיניה קמ''ל לא יחשב וקשה לר' יהודה דאזיל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפירקין ולאלתר דכשר במסקנא אתיא כרבי יהודה דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ותימה כיון דמחשבה כמעשה לרבי יהודה א''כ לאלתר כשר היינו בעלים נתכפרו אבל בשר פסול כדאמר שמואל לעיל וא''כ חזר וחישב חוץ לזמנו בעבודה שניה אמאי פיגול להתחייב כרת הא זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול כמו בסיפא למחר פסול ולא פיגול מהאי טעמא ונראה דר' יהודה לא עביד מחשבה כמעשה אלא היכא דבמעשה פסול גמור ולא נתכפרו בעלים ואם כן לאלתר כשר היינו כשר גמור ושריא בשר באכילה דאי לאו הכי ליפלוג בניתנין למעלה למטה שיהא פסול בשר באכילה כמו במעשה ברו''ך ע''כ:
אָמַר מָר זוּטְרָא זְרִיקָה דְּשָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה מַיְיתְיָא לִידֵי פִּיגּוּל זְרִיקָה דְּלָא שָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה לָא מַיְיתְיָא לִידֵי פִּיגּוּל
Rachi (non traduit)
זריקה דלא שריא בשר באכילה. אי הוה עביד לה בזמנה כגון זריקה שלא במקומו לא מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע''מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה למיעבד הך זריקה למחר לא מייתי לידי פיגול:
זריקה דשריא בשר באכילה כו'. כגון במקום מתן הדם מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע''מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה לזרוק למחר:
לְמָחָר פָּסוּל חָזַר וְחִישֵּׁב בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת
Rachi (non traduit)
למחר פסול. אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה ליתן את הניתנין למטה למעלה חישב לזרוק אותה זריקה למחר פסול כדמוקמינן לקמן מידי דהוה אמחשבת הינוח שהרי שחט ע''מ להניח דמו למחר פסול ורבי יהודה היא דפסיל ליה בפ''ג (לקמן זבחים לה:):
חזר וחישב. בעבודה שניה בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת דהא איפסיל ליה במחשבה קמייתא ותו לא חייל עליה פיגול דלא קרבו כל מתיריו:
חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת חוּץ לִזְמַנּוֹ פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת
Rachi (non traduit)
חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת. שהרי קרבו מתיריו דהכי תנן במתני' (לקמן זבחים כט:) חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול שהרי קרבו מתיריו מהן פיגול מהן שתיקה ואין כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול:
[to consume it] without bounds, it is invalid, but does not involve kareth; (1) [if he intended consuming it] after time, it is invalid, and entails kareth. [If he intended sprinkling the blood in the wrong place] on the morrow, it is invalid; if he subsequently intended [to consume it] without bounds or after time, it is invalid, and does not involve kareth. (2) Now if you say that [blood] not [applied] in its [proper] place [on the altar] is as [though applied] in its [proper] place, is this [merely] invalid? Surely it is piggul! (3) — Said Mar Zutra: Sprinkling which permits the consumption of the flesh can render [it] Piggul; sprinkling which does not permit the consumption of the flesh (4) does not render [it] piggul. (5) R. Ashi said to Mar Zutra: Whence do you know this? [Assuredly] because it is written, And if any of the flesh of his peaceofferings be at all eaten on the third day... it shall be Piggul [an abhorred thing, and the soul that eateth of it shall bear his iniquity:] (6) [thus kareth is incurred] only where Piggul causes [the prohibition of the flesh], which excludes this case, (7) where not Piggul causes it but a different interdict is the cause. If so, (8) it should not be disqualified either? — Said R. Nahman b. Isaac: It is analogous to the intention of leaving [the blood] until the morrow, this being in accordance with R. Judah. (9) Resh Lakish said: In truth, [the Mishnah means] UNFIT literally. (10) and [blood] not [applied] in its [proper] place is as [though applied in] its [proper] place, (11) yet there is no difficulty: (12) in one case he applied it in silence; in the other he applied it with an expressed intention. (13) We learnt: If he intended applying above [the line] what should be applied below [it], or below what should be applied above [etc.] as far as ‘It is analogous to the intention of leaving [the blood] until the morrow, this being in accordance with R.Judah.’ (14) R. Johanan said: Both cases (15) are where he sprinkles it in silence, and the wrong place is not as the right place; but the one is where life-blood is [still] available, while the other is where life-blood is not available. We learnt: IT IS UNFIT, BUT DOES NOT INVOLVE KARETH. As for Resh Lakish, it is well: he rightly teaches. IT IS UNFIT, BUT DOES NOT INVOLVE KARETH. (16) But according to R. Johanan, why teach that it DOES NOT INVOLVE KARETH? (17) This is a difficulty. And according to Samuel, what is meant by IT DOES NOT INVOLVE KARETH? (18) — This is what [the Tanna] means: If he sprinkled [it thus] with an [illegitimate] intention, IT IS UNFIT, BUT DOES NOT INVOLVE KARETH. Now as for R. Johanan, if the wrong place [on the altar] is not as the right place, (19) let it be as though [the blood] had been spilt from the [service] vessel on to the pavement, and so let him collect it? (20) — He agrees with the view that it must not be gathered. For R. Isaac b. Joseph said in R. Johanan's name: All agree, if [the priest] sprinkled the blood above which should be sprinkled above, or below which should be sprinkled below, but not in accordance with the regulations. (21) that he must not re-gather it. (22) They disagree only where he sprinkled below what should be sprinkled above, or above what should be sprinkled below: there R. Jose holds, He must not re-gather it; while R. Simeon maintains, He must re-gather it;

(1). For eating it.
(2). Since it was already invalid through the first, a second illegitimate intention does not render it Piggul.
(3). How can you say that if he intended applying it in the wrong place on the morrow it is only invalid? On the present hypothesis it is the same as though he had intended applying it in the right place on the morrow, and that should render it Piggul. For the sprinkling of the blood on the altar constitutes, as it were, the altar's consumption, and just as an intention to consume the flesh after time makes it Piggul, so should a similar intention to sprinkle the blood make it Piggul!
(4). Where the blood is not sprinkled in its proper place.
(5). And, as Samuel stated, if the blood is not sprinkled on the proper place on the altar the flesh may not be eaten, though the sacrifice has made atonement.
(6). Lev. VII, 18; ‘shall bear his iniquity’ implies kareth.
(7). Sc. where the blood is not sprinkled in the proper place.
(8). That it does not constitute sprinkling in respect of an illegitimate intention.
(9). Who holds that the sacrifice then becomes invalid (infra 36a). In intending to sprinkle the blood in the wrong place on the morrow, he has also tacitly expressed his intention of leaving the blood until the morrow.
(10). Not only is the flesh unfit, but the whole sacrifice is invalid. He thus disagrees with Samuel.
(11). In this he agrees with Samuel.
(12). Caused by the text quoted by Samuel.
(13). The text adduced by Samuel, which intimates that the owners are forgiven, holds good where the priest sprinkled the blood in the wrong place, with no unlawful intention attending the sprinkling. While the Mishnah which states UNFIT, implying that the owners are not forgiven either, holds good where in addition to sprinkling it in the wrong place he intended consuming the flesh after time; and the Mishnah thus teaches that in such a case the sacrifice is unfit, but not Piggul, since the sprinkling which was not in its proper place did not permit the consumption of the flesh.
(14). All the objections raised against Samuel are raised against Resh Lakish, since he too holds that the wrong place is as the right place.
(15). Our Mishnah which simply states that it is unfit, and the Mishnah in the next chapter, quoted supra 26b, which teaches that the blood must be re-sprinkled.
(16). He explains the Mishnah as referring to one who expressed an illegitimate intention. Therefore the Tanna must teach that kareth is not incurred in spite of this illegitimate intention.
(17). It is obvious that he does not incur kareth simply for sprinkling the blood in a wrong place.
(18). For he too explains the Mishnah as referring to where the priest is silent.
(19). So that it does not count as sprinkling at all.
(20). And re-sprinkle.
(21). E.g., with his left hand or with an illegitimate intention.
(22). For re-sprinkling. For since it was sprinkled in the proper place, there can be no further sprinkling
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source